החקיקה האיטלקית הקודמת הגבילה את האפשרות של האישה להעביר את אזרחותה האיטלקית לילדיהם. לכן, כאשר שושלת האזרחות כללה אישה יש לבחון את המקרה באופן פרטני ולבקש את ההליך המתאים. 

על פי הנחיות חוזר משרד הפנים מיום 8 באפריל 1991, תהליך ההכרה באזרחות חייב לקחת בחשבון את האב הקדמון שנולד באיטליה. במקרים רבים, המבקש יכול להוכיח כי יש לו קרוב משפחה אזרח איטלקי אך הוא לא נולד באיטליה אלא במצרים, לוב, יוון ועוד.

הוראות החוזר הנ"ל דורשות מסמכים היסטוריים רבים שלעיתים בלתי אפשרי להשיג  (לדוגמה: תעודת נישואין שנערכו במדינה שלישית או תעודת לידה שלא נרשמה). בהעדר אלו, הבקשה שלך לא תתקבל ויש לבחון כיצד ניתן להתגבר על החוסר.

לאורך ההיסטוריה היו לאיטליה מושבות מחוץ לאיטליה של היום, כמו: אפריקה האיטלקית (לוב, אתיופיה, אריתריאה, סומליה) וכן קרואטיה, האיים האגאיים האיטלקיים ביוון (Le isole italiane dell'Egeo), אלבניה ועוד. על פי החוק, צאצאיהם של אותן מדינות שנולדו בתקופות הרלוונטיות, עשויים להיות זכאים לאזרחות איטלקית. בקשות כאלה כנראה לא יצליחו בהליך מנהלי, ולכן יש לשקול הליך אחר.